מחלות אוזניים – מדיק גרופ
דלקות אוזניים

 

לא כל כאב באוזן מעיד על דלקת חריפה באוזן, ולא כל דלקת אוזניים חריפה מצריכה שימוש בתרופה אנטיביוטית. למה דלקות אוזניים חוזרות על עצמן, איך מאבחנים וכיצד מטפלים? מדריך מיוחד

בקיצור

1.דלקות אוזניים הן מאוד נפוצות: 75% מהילדים יסבלו לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים לפני גיל 3. וכאשר אומרים ילדים, מתכוונים בעיקר לבנים, שדלקות אוזניים מופיעות אצלם בשכיחות גבוהה יותר מאשר אצל בנות.

2.כאב האוזניים מתגבר לרוב בשעות הלילה. דלקת אוזניים יכולה לבוא לידי ביטוי רק בכאב אוזניים, אבל יכולה גם לבוא לידי ביטוי בסימנים של מחלה חיידקית קשה: חום גבוה, תיאבון ירוד, והילד ייראה זרוק ואדיש.

3.80%-60% מהילדים הסובלים מדלקת אוזן תיכונה מבריאים לבד. חישוב שנעשה באחד מהמחקרים הראה שרק ילד אחד מתוך שבעה מקצר במעט את משך מחלתו בעקבות קבלת טיפול אנטיביוטי.

דלקות אוזניים מופיעות בעיקר בחורף, בעונת ההצטננות. הן מאוד נפוצות: 75% מהילדים יסבלו לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים לפני גיל 3. וכאשר אומרים ילדים, מתכוונים בעיקר לבנים, שדלקות אוזניים מופיעות אצלם בשכיחות גבוהה יותר מאשר אצל בנות.

רוב הדלקות יופיעו בין גיל חצי שנה לשנתיים. בילדים מעל גיל שנתיים שכיחות המחלה יורדת והיא מופיעה בצורה פחות קשה ועם פחות סיבוכים.

מעל גיל שלוש שנים, ובעיקר לאחר גיל ההתבגרות, שכיחותן של דלקות האוזניים פוחתת בצורה ניכרת. אם דלקת האוזניים הראשונה הייתה לפני גיל חצי שנה, ייתכן שתהיה נטייה לדלקות אוזניים חוזרות.

האוזן מחולקת לשלושה חללים:

  • אוזן חיצונית – שכוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע.
    • אוזן תיכונה – החלל שמאחורי קרום התוף. בתוך חלל האוזן התיכונה נמצאות עצמות השמע.
    • אוזן פנימית – שבה ישנם חיישנים המתרגמים גלי קול למסרים עצביים ונמצאים בתוך איבר המכונה שבלול ותעלות המשתתפות במערכת שיווי המשקל.

האוזן גם מצוידת בצינור ניקוז (המכונה חצוצרה) שמנקז נוזלים ומשווה לחצים בין חלל האוזן התיכונה ללוע.

מהם סוגי דלקת האוזניים?

דלקת אוזניים יכולה להיות חריפה או כרונית. דלקת אוזניים חריפה נמשכת כמה ימים עד שבועיים. דלקת אוזניים כרונית נמשכת יותר משבועיים.

הדלקת מתרחשת בחלל האוזן התיכונה. יש הבדל בין דלקת של תעלת השמע לבין דלקת אוזניים תיכונה. זו הראשונה נקראת גם דלקת אוזניים חיצונית. בדרך כלל היא לא מלווה בחום, יש כאבים באוזן, ולעיתים יש גם הפרשות, והיא נפוצה בעיקר לאחר שחייה ממושכת בבריכה. הטיפול בדלקת אוזן חיצונית הוא בדרך כלל בטיפות אנטיביוטיות. לעומת זאת, אם מטפלים בדלקת אוזן תיכונה עושים זאת באנטיביוטיקה שנלקחת דרך הפה.

מה גורם לדלקת אוזניים תיכונה?

לדלקת אוזניים גורמים נגיפים או חיידקים, והיא מופיעה בדרך כלל לאחר הצטננות. בדרך כלל התהליך הוא כזה: הצטננות גורמת לכאב גרון, כאב גרון גורם לדלקת בדרכי הנשימה העליונות (בגלל נגיף או חיידק), הדלקת בדרכי הנשימה העליונות גורמת להגדלה של בלוטות הלימפה בצוואר, הבלוטות המוגדלות לוחצות על החצוצרה וגורמות להיצרותה עד לסגירת החלל. כתוצאה מכך אין ניקוז מחלל האוזן התיכונה אל הלוע, ומצטברים נוזלים. הנוזלים הם מצע גידול מצוין לנגיפים או לחיידקים – וכך נוצרת הדלקת.

מהם המאפיינים של דלקת אוזניים?

המאפיין העיקרי של דלקת אוזניים הוא, כמובן, כאב אוזניים. ילדים קטנים שעדיין אינם מדברים בדרך כלל מושכים את האוזן או משפשפים אותה תוך כדי בכי (חשוב להבדיל בין התנועות האלה לתנועות עייפות רגילות של פעוטות המתבטאות בשפשוף אוזניים ועיניים).

כאב האוזניים מתגבר לרוב בשעות הלילה. דלקת אוזניים יכולה לבוא לידי ביטוי רק בכאב אוזניים, אבל יכולה גם לבוא לידי ביטוי בסימנים של מחלה חיידקית קשה, ובמקרים כאלה הילד יהיה עם חום גבוה, תיאבון ירוד, ייראה זרוק ואדיש. יכולים להופיע גם שלשולים או הקאות, ולפעמים מתנקזת מוגלה מהאוזן החוצה.

מהם גורמי הסיכון לדלקת אוזניים?

  1. ילדים אסתמטיים או עם בעיה אטופית אחרת (כמו נזלת אלרגית, דרמטיטיס אטופית) נמצאים בסיכון יתר לדלקות אוזניים בגלל תפקוד פחות טוב של החצוצרות.
  2. ילדים ששותים מבקבוק במצב של שכיבה מגבירים את הסיכון לכניסת חיידקים לחלל האוזן התיכונה דרך החצוצרות.
  3. סיפור משפחתי של דלקות אוזניים חוזרות אצל ההורים יכול להעיד על נטייה גנטית.

איך מאבחנים דלקת אוזניים?

הרופא מסתכל על עור התוף באוטוסקופ ומחפש סימנים המעידים על דלקת: בלט של עור התוף והיעלמות הזיז של הפטיש הקצר כפי שהוא נראה בעור התוף. לפעמים, לצורך האבחון, משתמשים גם באוטוסקופ פנוימטי. למכשיר הזה מחוברת בלונית, ובמהלך הבדיקה הרופא מנפח את הבלונית, המזרימה לחץ וגורמת לעור התוף להתנועע. כאשר יש דלקת באוזן התיכונה, התנועתיות של עור התוף פוחתת.

מתי נזקקים לדיקור בעור התוף?

הדיקור נועד לנקז מוגלה, הנמצאת בלחץ מאחורי עור התוף כדי לזרז את ההחלמה. מבצעים דיקור גם כשצריך לקחת דגימה מהנוזל הדלקתי מאחורי עור התוף לצורך אבחון ולתרבית במעבדה. כך רואים איזה חיידקים נמצאים בנוזל ולפי סוג החיידקים והרגישות שלהם לאנטיביוטיקה, מתאימים את הטיפול.

מתי נזקקים לדיקור בחלל האוזן התיכונה?

  • כאשר מופיעה דלקת באוזן תוך כדי טיפול באנטיביוטיקה אחרת ויש חשד לצמיחת חיידקים עמידים.
  • כאשר הילד לא מגיב לטיפול האנטיביוטי ויש חשד לצמיחת חיידקים עמידים.
  • הילד חולה מאוד.
  • בתינוק שגילו חודשיים ומטה.
  • בילד הסובל מחסר חיסוני.
  • כאשר מתפתח סיבוך של דלקת אוזניים כמו מסטואידיטיס.

האם דלקת אוזניים עלולה להיות מסוכנת?

בדרך כלל דלקת אוזניים אינה מסוכנת, ובמרבית במקרים היא יכולה לחלוף מעצמה ללא טיפול אנטיביוטי. במקרים נדירים קיים סיכון של התפשטות הזיהום לעצמות הגולגולת (מסטואידיטיס) ולמוח (ואז עלולה להיגרם דלקת קרום המוח, וסיבוך נוסף – היווצרות קריש דם בוורידי המוח כתוצאה מהתפשטות הזיהום).

במקרים כאלה הילדים נראים מאוד חולים, וטיפול אנטיביוטי בדלקת אוזניים קשה לרוב מונע את הסיבוכים. בתינוקות הקטנים מגיל חודשיים כל זיהום עלול להיות מסוכן, וכל הופעת חום בתינוק שגילו חודשיים ומטה דורשת בדיקת רופא מיידית, לרוב תינוק כזה יופנה לבירור בחדר המיון.

איך מטפלים בדלקת אוזניים?

80%-60% מהילדים הסובלים מדלקת אוזן תיכונה מבריאים לבד. חישוב שנעשה באחד מהמחקרים הראה שרק ילד אחד מתוך שבעה מקצר במעט את משך מחלתו בעקבות קבלת טיפול אנטיביוטי.

הבעיה העיקרית המתעוררת בשנים האחרונות היא של התפתחות עמידות של חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות) לתכשירים אנטיביוטיים – ובעיקר התפתחות עמידות של הפנוימוקוק שהוא החיידק השכיח שמחולל את דלקת האוזן התיכונה.

שיעור העמידות של פנוימוקוק לפניצילין בארץ מגיע במקומות מסוימים  ל־70%. נוסף על פניצילין פיתחו חיידקים עמידות גם לסוגים נוספים של אנטיביוטיקה. הסיבה העיקרית לעמידות החיידקים לאנטיביוטיקה היא טיפול אנטיביוטי קודם. לכן אין ספק שהפחתה בשימוש באנטיביוטיקה תביא להפחתה בהתפתחות העמידות של החיידקים.

האם להשהות טיפול אנטיביוטי בילדים בני חצי שנה עד שנתיים, שבהם המחלה היא השכיחה ביותר ובילדים גדולים יותר?

השיטה הנהוגה בהולנד בקרב בני חצי שנה עד שנתיים ללא גורמי סיכון היא להשהות את הטיפול האנטיביוטי למשך 24 עד 48 שעות (אך להשאירם המעקב צמוד) ובילדים מעל גיל שנתיים – למשך 72 שעות. רק אם במהלך תקופת ההמתנה חלה החמרה במצבו של הילד, ניתן לו טיפול אנטיביוטי. אם הילד הבריא, נחסך מתן האנטיביוטיקה.
הגישה הזאת הביאה להורדת שיעור מתן אנטיביוטיקה ל־31% מהילדים – לעומת 90% ויותר בארצות אחרות.

כמה מחקרים בדקו את שיעור הופעת הסיבוכים המקומיים והמערכתיים בעקבות הימנעות ממתן טיפול אנטיביוטי. מחקר שפורסם ב־2001 הראה שיעור היארעות של מסטואידיטיס בשיעור של של 4 ל־100 אלף ילדים, וזאת בהשוואה ל־2 ל־100 אלף ילדים בארצות־הברית – שם שיעור מתן האנטיביוטיקה לילדים שחולים בדלקת האוזן התיכונה הוא 96% (מסטואידיטיס היא דלקת של עצם המסטואיד בגולגולת, הנמצאת מאחורי האוזן. מסטואידטיס נגרמת בדרך כלל מסיבוך של דלקת האוזן התיכונה).

מה קורה בישראל?

רוב רופאי הילדים בישראל מאמצים את הגישה הנהוגה בהולנד, אולם במקרים הבאים לא מומלץ להשהות את הטיפול האנטיביוטי:

  1. מחלה קשה (חום גבוה, אי־שקט רב, בלט ניכר של עור התוף כפי שנראה בבדיקה באמצעות אוטוסקופ).
  2. זיהומים חוזרים אצל הילד או אצל האחים שלו.
  3. מומים באזור הפנים.
  4. חסר חיסוני.

איזה טיפול אנטיביוטי ניתן לילדים?

מעל גיל שנתיים ניתן בדרך כלל מוקסיפן במשך חמישה ימים. מתחת לגיל שנתיים ניתן הטיפול הזה בדרך כלל לתקופה של שבעה עד עשרה ימים. המיון המומלץ הוא 60 עד 90 מ"ג תרופה לק"ג משקל גוף.

מי שאלרגי לפניצילין מקבל טיפול חלופי באריתרומיצין (Erythromycin), בקלאסיד (Clarithromycin) או באזניל (Azithromycin). הטיפול באזניל ניתן במשך שלושה ימים.

ומה בנוגע לטיפות אוזניים אנטיביוטיות?

טיפות אוזניים אנטיביוטיות ניתנות לדלקת חיצונית באוזן (שהיא דלקת בתעלה החיצונית ולא בחלל האוזן התיכונה). כאשר הדלקת היא באוזן התיכונה, הטיפות מבחוץ אינן יכולות להגיע לחלל הזה, כיוון שהוא חסום על ידי עור התוף. לכן בדלקת אוזניים אין בדרך כלל אין מקום לטיפול בטיפות אנטיביוטיות.

הילד משתגע מכאבים. איך אפשר להקל עליו?

אם הכאב מציק, ניתן להיעזר בטיפות משככות כאבים כמו אוטידין. לחום ולכאבים ניתן לתת אקמול או משככי כאבים אחרים כמו נורופן לילדים.

למה דלקות האוזניים חוזרות שוב ושוב?

הדלקות באוזן נגרמות מסוגים רבים של נגיפים ושל חיידקים, ולמרות החיסוניות הנרכשת נגד מחולל מסוים, האפשרויות להידבקות חוזרת הן רבות ומגוונות. מעבר לכך יש ילדים עם נטייה לדלקות חוזרות באוזן.

אם מזהים שלושה מקרים או יותר שבהם מאבחנים היטב דלקת באוזן תיכונה בתוך פרק זמן של חצי שנה או פחות או יותר מארבע דלקות אוזניים בשנה – מדובר בדלקות חוזרות. במקרים כאלה ייתכן שהרופא יחליט על טיפול אנטיביוטי מונע למשך שלושה שבועות. בטיפול מונע המינון של התרופה הוא חצי מהמינון הרגיל.

שיטה נוספת היא טיפול מונע לסירוגין. בסוג הטיפול הזה ההורים מודרכים להתחיל את הטיפול המונע במשך שבוע בכל פעם שמופיעים תסמינים המעידים על התחלת המחלה הנגיפית המקדימה את דלקת האוזן התיכונה: הצטננות הכוללת חום, נזלת, שיעול וכו'.

לילד יש הפרשה מהאוזן בזמן הדלקת – מה זה אומר?

הפרשה מוגלתית מהאוזן בזמן דלקת אוזן תיכונה מעידה על ניקוז המוגלה שהיה בחלל האוזן התיכונה דרך עור התוף. הניקוז הוא בלחץ דרך נקב שנוצר בעור התוף. גם בדלקת אוזן חיצונית (דלקת בתעלת השמע באוזן) נוצרת לפעמים הפרשה, אבל אז מדובר בתהליך שונה שהטיפול בו שונה.

אם יש הפרשת מוגלה מהאוזן בזמן דלקת באוזן התיכונה, אפשר לתת טיפול מקומי לדילול המוגלה במי חמצן בריכוז של 3%-1% שלוש פעמים ביום. נוסף על כך צריך לנקות ולייבש לעיתים קרובות את פתח התעלה. הנקב בעור התוף בדרך כלל נסגר מעצמו לאחר שהדלקת חולפת.

 

דלקות אוזניים - טיפול וסימנים

 

דלקת אוזן תיכונה חריפה (Acute Otitis Media)

תהליך זיהומי באוזן התיכונה (אמצעית). ב 50% מהמקרים מדובר בזיהום וירלי.
דלקת האוזן התיכונה הינה מחלה חריפה המתפתחת תוך מספר שעות ונמשכת מספר ימים.
זוהי המחלה השלישית בשכיחותה בגיל הילדות (אחרי זיהומים חריפים בדרכי הנשימה העליונות כגון שפעת).  ב-70% מהילדים – אפיזודה אחת לפחות עד גיל שנה וב-30% מהילדים – 3 אפיזודות או יותר עד גיל 3 שנים.

גורמי סיכון לדלקת האוזן התיכונה
• זיהום בדרכי הנשימה העליונות,
•  שקד שלישי מוגדל אשר חוסם את ניקוז האוזן התיכונה דרך החצוצרה.
• גיל צעיר – התעלה המחברת בין האוזן התיכונה ללוע האף נקראת חצוצרה. תפקידה של החצוצרה הוא אוורור האוזן התיכונה. במידה וישנם נוזלים באוזן התיכונה הם מתפנים במצב תקין אל לוע האף. מבנה החצוצרה מלכתחילה "מועד" להיסתם ובילדים קיימת נטיית יתר של החצוצרה להסגר.
• השתתפות בפעוטון,
• הורים המעשנים ליד הילד.
• נזלת אלרגית.
• הזנה מבקבוק.,
• מומים מולדים (למשל חך שסוע).
• עונות  השנה (לרוב שכיחות גבוהה יותר של דלקות אוזן תיכונה בחורף).

מהם סימני המחלה? חום גבוה, אי שקט, כאב אוזניים (בילדים הגדולים יותר ובמבוגרים), ירידה בשמיעה ובמקרים בהם נוצר נקב בעור התוף תהיה גם הפרשה מוגלתית מהאוזן.
הסימנים בבדיקה: תעלת השמע החיצונית תקינה, בלט ועכירות של עור התוף. בתמונה שמשמאל נראה עור התוף עם בלט ועכירות.
במקרה שנוצר גם נקב בעור התוף תהיה הפרשה מוגלתית בתעלה ובעור התוף ייראה הנקב מפריש מוגלה.

טיפול: ברובם הגדול של המקרים זוהי דלקת מוגבלת בזמן והיא יכולה לעבור ללא צורך בטיפול אנטיביוטי. אבל, לעיתים נדירות יכולים להתפתח סיבוכים חלקם קשים. לכן ישנם מספר קווים מנחים לטיפול:
• ילדים מתחת לגיל שנתיים יקבלו לרוב טיפול אנטיביוטי למשך 7-10 ימים,
• בילדים גדולים יותר ניתן להסתפק במעקב תוך מתן טיפול טוב נגד כאבים, מעקב צמוד של הרופא המטפל ומודעות של ההורים.
• בילדים הסובלים מדלקות אוזניים חוזרות ומרובות נדרש טיפול נוסף. האפשריות הטיפוליות כוללות טיפול אנטיביוטי מונע למספר חודשים או ניתוח להחדרת צינוריות אוורור לאוזניים.

דלקת אוזן תיכונה ניסיובית   Otitis Media with Effusion (OME)h

דלקת זו מאופיינת בנוכחות תפליט שאינו מוגלתי ("נוזלים באוזניים") בחלל האוזן התיכונה. התסמינים של מצב זה כוללים ירידה בשמיעה או מלאות באוזן ללא חום וללא כאב באוזן. לעיתיםOME  היא תוצאה של דלקת אוזן תיכונה חריפה. שכיחות נוזל זה כחודש לאחר דלקת חריפה  היא 45% והיא יורדת ל 10% לאחר 3 חודשים.

קיימות שתי תיאוריות מובילות להצטברות הנוזל באוזן התיכונה:
1. הפרעה תפקודית של החצוצרה ע"ש אוסטכיוס המקשרת בין האוזן ללוע האף ואחראית להשוואת הלחצים והאוורור של האוזן התיכונה. ההפרעה נובעת ממבנה החצוצרה בילדים, הגדלה של השקד השלישי, זיהומים ויראליים חוזרים בדרכי הנשימה העליונות והפרעות אלרגיות. כתוצאה מחוסר תפקוד החצוצרה נוצר תת לחץ באוזן התיכונה שמוביל ליצירה והצטברות הנוזלים.
2. שינויים ברירית האוזן התיכונה עקב חשיפה לחיידקים גורמים להווצרות הנוזל.

עד כמה התופעה נפוצה?
 OME שכיחה במיוחד בילדים. שיא השכיחות היא בגיל שנתיים עם שיא נוסף בשכיחות בגיל 6 שנים. השכיחות יורדת באופן ניכר לאחר גיל 8 שנים. נוזלים באוזניים נמצאו
ב 15-40% מילדים בריאים בגילאים 1-5 שנים בעת בדיקה שיגרתית.

תלונות וסימנים:
ירידה בשמיעה ותחושה של מלאות באוזן. בחלק גדול מהמקרים הילד אינו מתלונן על דבר אך ההורים מבחינים שילד לא שומע טוב ומדבר בקול רם.
בבדיקת האוזן באוטוסקופ ניתן לראות עכירות של התופית, נוזל מאחורי עור התוף וגודש כלי דם על התופית. בתמונה נראה עור התוף שקוף כמו ניילון ובאוזן התיכונה נוזלים שמצטברים. בנוסף בדיקת האף יכולה להדגים גודש, נזלת והגדלה של השקד השלישי.

המשמעות לטווח ארוך
ליקוי השמיעה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות הדיבור. ישנו ויכוח האם ליקוי השמיעה עקב נוזלים יכול לגרום להפרעה אינטלקטואלית בטווח הארוך. בנוסף יכולים להתחולל שינויים כרוניים ובלתי הפיכים בעור התוף אך תופעה זאת אינה שכיחה.

איך מאובחן OME? 
האבחון הסופי נעשה ע"י בדיקת שמיעה וטימפנומטריה במכון שמיעה. בטימפנומטריה בודקים את הענות עור התוף לשינויי לחץ. כאשר יש נוזל באוזן התיכונה עור התוף אנו "גמיש" ולכן מקבלים עקומה שטוחה (B) . בדיקת השמיעה יכולה לאפיין את סוג וחומרת איבוד השמיעה והיא חיונית לצורך תכנון הטיפול.

הטיפול
האפשרויות הטיפוליות הן:
1) מעקב והשגחה: במשך 3 חודשים מהאבחנה הטיפול המתאים הוא מעקב הכולל בדיקות אוזניים ע"י רופא אא"ג ובדיקת שמיעה חוזרת. אם ה"נוזלים" באוזניים עקשניים יהיה מקום לשקול פעולה ניתוחית.
2) טיפול כירורגי: הכנסת צינוריות אוורור לאוזניים – זהו הטיפול המקובל ב -OME  שנמשך מעל 3 חודשים. בניתוח מבוצע חור קטן בעור התוף, דרכו נעשית שאיבה של הנוזלים מתוך האוזן התיכונה ומוחדרת צינורית אוורור. המטרת הצינורית היא לשמור את האוזן מאווררת לאורך תקופה ממושכת (ממוצע של 9-12 חודשים). ברוב המקרים לאחר תקופה זאת הצינורית נפלטת עצמונית והחור בתופית נסגר. השיפור בשמיעה כמעט מיידי לאחר הניתוח. לעיתים נהוג לשלב בניתוח זה כריתה של השקד השלישי (במיוחד אם לילד גם שקד שלישי מוגדל בנוכחות של נחרנות לילה עם או בלי הפסקות נשימה). לאחר הניתוח יש לבצע מעקב סדיר אצל רופא אף אוזן וגרון עד לפליטת הצינוריות וסגירת עור התוף. בהמשך חשוב יהיה לוודא שהנוזלים לא מצטברים מחדש.

חשוב לציין כי ישנן גישות טיפוליות נוספות אשר לא הוכחו כיעילות בטיפול לטווח ארוך: אנטיביוטיקה וסטרואידים נמצאו מועילים ל-OME אך השפעתם חולפת עם הפסקת הטיפול וה"נוזלים" שבים וממלאים את האוזן התיכונה, טיפול התרופות נוגדות אלרגיה ובתרופות להורדת גודש אפי לא נמצא מועיל כלל, קיימים טיפולים אלטרנטיביים רבים אשר לא נבדקו מעולם במחקר מבוקר ולפיכך לא ניתן להמליץ או לשלול אותם, וכן לאחרונה ישנו היצע הולך וגדל של מכשירים המיועדים לפתוח את החצוצרה, גם אלו לא הוכחו במחקרים מבוקרים כמועילים לטווח הארוך.

כיצד ניתן להפחית את הסיכון ל-OME?
•  הימנעו מעישון בבית,
• הנקה – בתינוקות יונקים שיעור ה-OME וגם הדלקות באוזן התיכונה קטן בהשוואה לתינוקות שאינם יונקים, "הנקה מגינה על האוזניים!",
• מומלץ לא להאכיל את התינוק בעת שכיבת פרקדן (בויכוח),
• הקפידו להימנע מאלרגנים ידועים (למשל אם ידוע על אלרגיה לחלב),
• כדאי ככל האפשר לא להחשף לקבוצות גדולות של ילדים (למשל במעון שבו ילדים רבים).

פרוגנוזה (הצפי): 
לרוב OME משתפר ללא כל טיפול ולכן המתנה של 3 חודשים מומלצת לפני קבלת החלטה על התערבות טיפולית. הסבירות של נוזל עקשני (מעל 3 חודשים) להתפנות עצמונית בהמשך נמוכה יחסית ולכן מומלצת התערבות כירורגית.
בחלק מהילדים שהצטרכו החדרת צינוריות הנוזלים יחזרו לאחר פליטת הצינוריות. חלק מילדים אלה יזדקקו לניתוח צינוריות נוסף. במקרים בהם יש חזרה של הנוזלים מומלץ מאוד לבצע בניתוח החוזר גם כריתה של השקד שלישי.

דלקת אוזן חיצונית (External otitis)

דלקת המערבת את תעלת השמע החיצונית ונובעת לרוב מזיהום חיידקי.

הסיבות לדלקת האוזן החיצונית כוללות:
• טראומה מקומית לאוזן – עקב ניקוי בקיסמי אוזניים החיידקים שנמצאים בתעלת האוזן החיצונית נכנסים אל תוך העור של תעלת האוזן החיצונית.
• כניסה של מים לתעלת האוזן, בפרט מי בכריכה. לפיכך דלקת האוזן החיצונית קורית בעיקר בקיץ.

ביטויי המחלה:  כאב עז באוזן, הפרשה מוגלתית מהאוזן ולעיתים עלית חום.
בבדיקת האוזן ממצאים של בצקת בתעלת השמע החיצונית והפרשה מוגלתית. עור התוף תקין. בתמונה נראית תעלת האוזן כשהיא נפוחה ומוצרת.

הטיפול במחלה כולל:
• הימנעות מכניסה של מים,
• שאיבה וניקוי ההפרשות ע"י רופא אא"ג
• טיפול בטיפות אנטיביוטיות .
• רק במקרים נדירים יש צורך במתן אנטיביוטיקה דרך הפה (בכדורים או סירופ).

לעיתים הזיהום בתעלת השמע נגרם מפטריות. הביטוי לרוב כולל גרד באוזן ולעיתים גם כאב. העקרונות הטיפולים זהים והטיפות מכוונות נגד פטריות.

 

כאבי אוזניים

 

כאבי אוזניים הם תופעה שכיחה המופיעה בעיקר אצל תינוקות, פעוטות וילדים, אך באופן עקרוני בכל גיל שהוא אפשר לסבול מכאבי אוזניים.

הכאבים יכולים לבוא לידי ביטוי באוזן אחת בלבד או בשתי האוזניים, במקרים מסוימים מדובר על כאבים כרוניים שמלווים את החולה במשך רוב שעות היום במשך תקופה ארוכה ובמקרים אחרים מדובר על כאבים החולפים תוך זמן קצר, ישנם כאבים עוצמתיים מאוד וישנם שכמעט אינם מורגשים.

מה הם הגורמים לכאבי אוזניים?

כאבי אוזניים הם תסמין שאינו ספציפי למצב רפואי מסוים או למחלה מסוימת. המשמעות היא שישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים לבוא לידי ביטוי בין היתר בכאבי אוזניים. חשוב לציין בכל זאת את הגורמים הבאים:

  • דלקת באוזן התיכונה – דלקת שנוצרת כתוצאה מהצטברות של נוזלים באוזן התיכונה. ההצטברות של הנוזלים גורמת להתהוות של קרקע נוחה לצמיחת חיידקים באוזן. במקרים מסוימים הנוזלים מצטברים בעקבות חסימה של חצוצרת השמע דרכה מתנקזים הנוזלים בשגרה או בעקבות חדירה של נוזלים באופן מוגבר דרך תעלת השמע ועור התוף.
  • טראומה – פגיעה באוזן יכולה לגרום לכאבים בעיקר במידה ונוצר קרע בעור התוף.
  • דלקת גרון– במקרים מסוימים דלקת גרון יכולה לגרום להקרנה של הכאב לכיוון האוזן.
  • חדירה של גוף זר לתעלת האוזן.
  • גידול סרטני באזורים שונים באוזן.
  • נטייה לחרוק שיניים יכולה להתבטא לא אחת בכאבי אוזניים.
  • לחץ באוזניים יכול לגרום לכאבים באוזניים. הלחץ נוצר כתוצאה מחסימה של תעלת האוזן או כתוצאה משינויי לחץ מהירים שמופיעים בעיקר בזמן המראה או נחיתה בטיסה.

מה הם התסמינים של כאבי אוזניים?

כפי שציינו, כאבי אוזניים יכולים להופיע במגוון רחב ביותר של צורות. במקרים מסוימים הכאבים יכולים להיות עמומים מאוד ובמקרים אחרים הם יתאפיינו בעוצמה רבה ובחדות, במקרים מסוימים הם יתפתחו בהדרגה ובמקרים אחרים יופיעו באופן פתאומי וללא כל הכנה מוקדמת, ישנם כאבים שמופיעים רק לאחר חשיפה לרעשים או לצלילים מסוימים וישנם שנוכחים בכל רגע נתון ועוד.

כמו כן, חשוב לציין שבדרך כלל כאבי אוזניים מהווים רק תסמין אחד ממערך שלם של תסמינים שמשתנים בהתאם למקור הכאבים. בין היתר מדובר על כאבי גרון, גודש באף, בעיות בשיווי המשקל, פגיעה מסוימת בשמיעה, אדמומיות באוזן, הפרשה של נוזלים מהאוזן, צלצולים באוזניים, פגיעה בשמיעה, סחרחורות  ועוד.

כיצד מאבחנים כאבי אוזניים?

כאב הוא תחושה סובייקטיבית ולפיכך האבחון של הכאבים כולל בעיקר ניסיון להתחקות אחר המקור לכאבים. האבחנה מתבצעת על ידי תשאול מקיף של המטופל בנוגע לאופי התסמינים מהם הוא סובל ובנוגע להיסטוריה הרפואית שלו ועל ידי בדיקה קלינית של האוזניים שלו. הבדיקה מבוצעת על ידי מכשיר שנקרא אוטוסקופ המאפשר לרופא להביט אל תוך האוזן החיצונית של המטופל.

במקרים מסוימים יהיה צורך לבצע בדיקות אבחון מתקדמות יותר כמו למשל בדיקת CT מוח או בדיקה מיוחדת שמפעילה לחץ על עור התוף שמטרתה לאבחן חסימות בחצוצרת השמע ובעיות בניקוז הנוזלים מהאוזן התיכונה. במקרים מסוימים יהיה צורך לשלב במערך הבדיקות גם בדיקות שמיעה מסוימות.

כיצד מטפלים בכאבי אוזניים?

הטיפול בכאבי אוזניים משתנה בהתאם למקור של הכאבים. במקרים מסוימים ניתן יהיה לנקוט בגישה שמרנית בלבד ולעשות שימוש בתרופות לשיכוך כאב, בהימנעות מהרטבה של האוזן ובאנטיביוטיקה, אך במקרים החמורים יותר ייתכן כי יהיה צורך לנתח את המטופל.

הניתוח נדרש בעיקר במקרים בהם המקור לכאבים הוא דלקות אוזניים כרוניות בילדים והניתוח המומלץ במקרים האלו הוא ניתוח כפתורים המיועד לסייע בניקוז הנוזלים מהאוזן התיכונה.

התבקעות תעלה עליונה

מהי תסמונת התבקעות התעלה העליונה?

תסמונת התבקעות התעלה העליונה היא מצב רפואי נדיר ביותר המוביל לבעיות חמורות ביציבה ושיווי המשקל ולבעיות שמיעה.

מצב זה נגרם בעקבות חוסר מלא או דלדול חלקי של חלק מסוים בעצם הרקה שממלא תפקיד חשוב במערכת שיווי המשקל באוזן הפנימית. מדובר על תסמונת קשה מאוד לאבחון ולמעשה הפעם הראשונה שבה תוארה מבחינה רפואית הייתה בשנת 1995.

מה הם הגורמים לתסמונת התבקעות התעלה העליונה?

מאחר ומדובר על תסמונת נדירה מאוד שהתגלתה לפני פחות משלושה עשורים, הרי שנכון לכתיבת שורות אלה רב הנסתר על הגלוי בה. עם זאת, נראה כי מדובר על תסמונת מולדת במקרים מסוימים, אם כי בחלק מהמקרים התסמונת יכולה להתפתח בעקבות פגיעת ראש שהביאה לפגיעה בעצם הרקה. בחלק מהמקרים התפתחות לא אופטימאלית של עצמות הגולגולת לאחר הלידה מגדילה את הסיכוי לסבול מתסמונת זו גם לאחר פגיעות ראש קלות יחסית.

מה הם הסימפטומים של התסמונת?

תסמונת התבקעות התעלה העליונה יכולה להוביל למגוון רחב ביותר של תסמינים הקשורים לשמיעה ולשיווי המשקל וכן יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב ביותר של דרגות חומרה. בין היתר מדובר על התסמינים הבאים:

  • בקרב חלק מהאנשים הסובלים מתסמונת התבקעות התעלה העליונה מתפתחת יכולת לשמוע את הרעשים שמפיק הגוף שאינם נשמעים בדרך כלל. בין היתר ישנם דיווחים על כך שהאנשים שלקו בתסמונת התחילו לשמוע את הרעשים שמפיקות העיניים בזמן שהן זזות, את פעימות הלב, את הרעשים שמפיקים המפרקים בעת תנועתם, את הרעשים שמפיקה הלסת בזמן הלעיסה ועוד. כמו כן, הדיבור של הלוקים בתסמונת נשמע להם בצורה חזקה ביותר. במקרים מסוימים היכולת לשמוע את הרעשים של הגוף מובילה לקושי בתפקוד היומיומי.
  • אחד התסמינים המשמעותיים והמרכזיים ביותר של התסמונת בא לידי ביטוי בסחרחורת, קושי ללכת בקו ישר, תחושת ורטיגו וחוסר יציבות באופן כללי.
  • רגישות מוגברת לרעשים חיצוניים – במקרים מסוימים הלוקים בתסמונת יכולים לתקשר רק בלחישות ולא יכולים אף לצאת מביתם.
  • אובדן שמיעה של צלילים בעיקר בתדרים נמוכים.
  • תחושה של גודש באוזן.
  • עייפות מוגברת ותשישות שאינה מוקלת גם לאחר שינה הן תופעות שכיחות מאוד בקרב הסובלים מתסמונת התבקעות התעלה העליונה. תסמינים אלו מופיעים על רקע העובדה שהגוף צריך להשקיע משאבים רבים בשמירה על איזון ובהתמודדות עם הקלט החושי המציף אותו ביתר.
  • טינטון.
  • מיגרנות וכאבי ראש.
  • ניסטגמוס, תנועות עיניים מהירות שאינן רצוניות או נשלטות.
  • כל התסמינים הנ"ל מובילים לשיעור גבוה של ניסיונות התאבדות בקרב הלוקים בתסמונת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

כיצד מאבחנים את התסמונת?

ישנה חשיבות עליונה לאבחן את התסמונת באופן מדויק וזאת כיוון שמאחר ומדובר על תסמונת שבאה לידי ביטוי בתסמינים שיכולים להופיע גם על רקע של מחלה אחרת, הרי שבקלות ניתן לבצע אבחון שגוי ולהגיש טיפול לא מתאים למטופל.

טכניקות האבחון כוללות סריקת CT של העצם הטמפוראלית וכן בדיקות נוספות של האוזן הפנימית כמו למשל VEMP, VNG, ECOG ועוד. התסמינים של התסמונת מזכירים מאוד את התסמינים של מחלת מונייר ובמקרים מסוימים מתברר כי המטופל סובל הן ממחלת מונייר והן מתסמונת התבקעות התעלה העליונה במקביל.

לרוע המזל, במקרים רבים החולים מאובחנים בטעות כסובלים מהפרעות פסיכיאטריות הגורמות להם לשמוע קולות כמו למשל סכיזופרניה או ממחלות אחרות כמו למשל גידול באונה הרקתית או כולסטאתומה.

כיצד מטפלים בתסמונת התבקעות התעלה העליונה?

הטיפול מתבצע על ידי ניתוח סגירה של התעלה, באמצעות שימוש בדבק איחוי עצמות ושתל של רקמת עצם.

שעוות אוזניים

מהי שעוות אוזניים ומה תפקידה?

האוזן החיצונית היא אחת משלושת חלקי האוזן הכוללים גם את האוזן התיכונה ואת האוזן הפנימית. האוזן החיצונית כוללת את תעלת השמע, עור התוף והאפרכסת. הצורה של תעלת השמע מזכירה את המבנה של שעון החול כך שהחלק המרכזי שלה צר יחסית ואילו הקצוות שלה רחבים יחסית.

ברקמת העור שממוקמת בחלקה החיצוני של תעלת השמע ישנן בלוטות זיעה מיוחדות שנקראות בלוטות אפוקריניות. בלוטות אלו נמצאות בשפע גם באזורים אחרים בגוף כמו למשל באזור בתי השחי, הטבור, איברי המין והפטמות.

עם זאת, הבלוטות שבתעלת השמע לא מסייעות לוויסות חום הגוף וזאת בניגוד לבלוטות האחרות במשפחה זו. תפקידן של הבלוטות בתעלת השמע הוא להפריש נוזל דביק ששונה בהרכבו מהנוזל המופרש על ידי בלוטות הזיעה האחרות.

ממה מורכבת השעווה באוזניים?

השעווה באוזניים מורכבת מארבעה מרכיבים מרכזיים להלן:

  • קשקשי קרטין שמקורם בתאי עור מתים שנשרו מהשכבה החיצונית של העור.
  • חומר הנקרא צרומן, חומר דמוי שעווה המופק בבלוטות הזיעה.
  • חומר שמנוני המופק בבלוטות החלב באזור, הנקרא סבום.
  • מרכיבים נוספים שלא מופקים על ידי הגוף אלא מגיעים לאזור תעלת השמע מחוץ לגוף כמו למשל תכשירים קוסמטיים, לכלוך ואבק.

סוגי השעווה באוזניים

נהוג לחלק את סוגי השעווה באוזניים לשני סוגים עיקריים להלן:

  • שעווה יבשה – שעווה המתפוררת בקלות האופיינית יותר לילידים אמריקאים ואסייאתים.
  • שעווה לחה – שעווה הנפוצה יותר בקרב אפרו אמריקאים ולבנים. צבעה של השעווה הלחה חום בהיר עד חום כהה והמרקם שלה דביק. בקרב ילדים בדרך השעווה הלחה רכה ודביקה יותר ואילו בקרב מבוגרים השעווה הינה בעלת מרקם קשה וסמיך ולפיכך עשויה להידחס בתעלת האוזן ולגרום לחסימה.

סוג השעווה נקבע באופן גנטי.

תפקיד השעווה

ככל הנראה התפקיד הפיזיולוגי של השעווה באוזניים הוא לפגוע ביכולת ההישרדות של פטריות וחיידקים וזאת לאור העובדה שהשעווה מכילה חומרים אנטיבקטריאליים. בין היתר השעווה מדכאת את ההתפתחות של אי קולי, סטאפילוקוקוס אוארקוס והמופילוס אינפלואנזה.

מעבר לעובדה שהשעווה מכילה חומרים אנטי בקטריאליים, הרי שהיא מהווה מחסום פיזי מפני חדירת פתוגנים לתוך האוזן. המרקם הדביק והצמיגי שלה מסייע לה ללכוד לכלוך, חיידקים וגופיפים שונים שעלולים להזיק לבריאות האוזן. כמו כן, השעווה מסייעת במניעת חדירת נוזלים לאוזן.

השעווה נעה מהחלק המרוחק של תעלת השמע לכיוון האפרכסת וכך מונעת את החדירה של החומרים והפתוגנים השונים לאוזן התיכונה ולאוזן הפנימית הרגישות יותר לחדירת מזהמים שונים.

הצטברות שעווה באוזן

במקרים מסוימים השעווה הנוצרת בתעלת השמע עלולה להצטבר ביתר ולהוביל לחסימה מלאה או חלקית של תעלת השמע. תופעה זו יכולה להתרחש על רקע של ייצור מוגבר של שעווה הנובע מנטייה גנטית, אך יכולה להתרחש גם בקרב אנשים המרכיבים מכשיר שמיעה, הדוחס את השעווה בכיוון הנגדי לכיוון הזרימה הטבעי שלה. כמו כן, הצטברות של שעווה באוזן יכולה להתפתח כתוצאה משימוש לא נכון במקלוני אוזניים.

הצטברות של שעווה בתעלת השמע עלולה להוביל למגוון רחב של תסמינים כשבין היתר מדובר על פגיעה בשמיעה, תחושת כבדות, אטימות וגודש באוזן, שמיעה של רעשים שלא ניתן לשמוע במצב תקין, כאבי אוזניים ועוד.

הטיפול בהצטברות שעווה באוזן מבוצע בדרך כלל על ידי הזרמה של מים בלחץ גבוה ישירות לתעלת האוזן במטרה לשחרר את החסימה. הטיפול מבוצע במרפאת אחיות שהוסמכו לכך או על ידי רופא אף אוזן גרון. בנוסף לכך, ניתן במקרים מסוימים לטפל עצמאית בתופעה על ידי טפטוף של טיפות שמן זית לאוזן באופן ביתי.

אבצס באוזניים

 

אבצס, או מורסה בעברית הוא מצב רפואי שבא לידי ביטוי בהצטברות של מוגלה באופן ממוקד באזור מסוים בגוף.

המוגלה מורכבת מחיידקים ומתאי דם לבנים מתים והמורסה יכולה להוות הן מטרד אסתטי והן לגרום לכאב רב. המורסה יכולה להיות פנימית או להתפתח על פני העור כשבדרך כלל המורסה שמתפתחת באוזן מתפתחת על פני העור.

מה הם הגורמים לאבצס באוזן?

החיידקים יכולים לחדור לרקמת העור באוזן דרך פצע זעיר או דרך שורש השערה. הנוכחות החיידקית באוזן גורם להתנעה של שרשרת פעולות שמבצעת מערכת החיסון במהלכה נודדים תאי דם לבנים למקום הזיהום על מנת להילחם בו ולמגר אותו.

בעקבות התקיפה של מערכת החיסון את הזיהום נוצרת באזור הזיהום דלקת מקומית שבאה לידי ביטוי בכאב, נפיחות והרס מקומי של הרקמה.

במקרים מסוימים בהם הזיהום התרחש מתחת לפני העור, החלל שנוצר מתמלא בתערובת סמיכה המורכבת מחיידקים, תאי דם לבנים מתים ותאי עור מתים וככל שהדלקת ממושכת יותר, כך האבצס יכול לגדול ולהתפתח ולבלוט מעל פני השטח של העור.

החיידקים הגורמים לרוב האבצסים בעור הם סטפילוקוקוס אאוראוס וסטרפטוקוקוס.

מה הם התסמינים של אבצס באוזן?

האבצס נראה כמו בליטה קשיחה ובעלת מרקם חלק. באזור של האבצס תתפתח רגישות מוגברת למגע, כאב ואדמומיות. במקרים החמורים יתפתח חום גבוה וצמרמורות. כמו כן, במקרים מסוימים האבצס יכול להיפצע ובעקבות כך תצא ממנו מוגלה סמיכה. המורסה יכולה להיות בגודל של סנטימטר אחד עד שלושה סנטימטרים ובמקרים חריגים בלבד תהיה גדולה יותר.

כיצד מאבחנים מורסה באוזן?

אבצס באוזן מאבחן רופא אף אוזן גרון בקלות רבה על ידי בדיקה של האוזן באמצעות אוטוסקופ, מכשיר המצויד בזכוכית מגדלת ופנס המאפשר להביט ישירות אל תוך האוזן.

במקרים מסוימים בהם ישנו צורך לזהות במדויק את סוג החיידק, ייתכן כי תילקח דוגמית מהאבצס לצורך בדיקה שלה במעבדה. אם מדובר על אבצס חוזר ונשנה, ייתכן כי הנבדק יישלח לבדיקות לאבחון של מחלת הסוכרת וזאת משום שהאבצסים שכיחים יותר בקרב חולי סוכרת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

כיצד מטפלים באבצס באוזן?

במקרים רבים לא יהיה כל צורך להגיש טיפול וזאת כיוון שרוב המורסות מתנקזות מאליהן ללא התערבות רפואית וכן משום שבדרך כלל האבצס לא בא לידי ביטוי בתסמינים חמורים יתר על המידה. במצבים האלו די יהיה בהנחה של רטיות חמות על האבצס במידה וניתן לגשת אליו כשבעיקר מדובר על מצבים שבהם האבצס התפתח על האפרכסת. הלחות והחום מסייעים לזירוז הניקוז של המוגלה ולריפוי.

אם מדובר על זיהום חמור בעור, ייתכן כי יהיה צורך לעשות שימוש באנטיביוטיקה בהתאם לסוג החיידק שגרם לזיהום. לרוב לא מדובר על אנטיביוטיקה מערכתית כי אם על משיחה של משחות אנטיביוטיות.

במקרים חמורים יותר יהיה צורך בניקוז של המוגלה מהאבצס על מנת למנוע התפוצצות של האבצס, שיכולה לגרום לכאבים חמורים ביותר. הניקוז מתבצע תחת הרדמה מקומית בלבד ובמהלכו יוצרים חתך בעור שמקיף את האבצס, מנקזים את המוגלה ומשאירים את החתך פתוח על מנת שבמידה ותצטבר באזור עוד מוגלה, תוכל לצאת מהאבצס בקלות.

במצבים חמורים בהם האבצס מתפתח במסטואיד, ייתכן כי יהיה צורך לבצע ניתוח מסטואידקטמיה שבו מסירים את המסטואיד וזאת כיוון שכאשר מתפתח אבצס במסטואיד, הוא עלול ללחוץ על כלי דם גדולים או על קרום המוח. מקרים כאלו מתרחשים לרוב על רקע של מקרים בהם דלקת האוזן התיכונה הצליחה להתפשט ולפגוע במסטואיד.

פוליפים באוזן

 

פוליפים באוזן הם גידולים שפירים הצומחים בתעלת האוזן החיצונית או על פני המשטח המכסה את עור התוף. פוליפים אלה יכולים להיות אף ציסטה שפירה הצומחת על גבי עור האוזן.

הגורם לגידולים אלה הוא גירוי מתמשך בתעלת האוזן או על עור התוף. גירוי זה נגרם בדרך כלל על ידי זיהומים כמו דלקת אוזניים כרונית. החשש העיקרי הוא כי פוליפים אלה יצרו ציסטה בחלקים הפנימיים של האוזן התיכונה או בעצם. הציסטה עשויה לשחוק את עצם המסטואיד או את תעלות האוזן. קיימת חשיבות רבה בהמנעות מהסרת הפוליפים כאשר הם צומחים ומחוברים לעצמות השמיעה הזעירות.

תסמינים קליניים

הסימנים והתסמינים העיקריים מתייחסים לבעיה הזיהומית הראשונית. מטופלים מתלוננים לעיתים קרובות על כאב וגירוד בתעלת האוזן וייתכן כי הנוזל המתנקז יימצא מזוהם. אובדן שמיעה מתרחש מאחר והפוליפ באוזן מונע מגלי הקול להגיע לעור התוף. הגורם העיקרי לפוליפ אוזן, כאמור הוא זיהום שמקורו בדלקת אוזניים חיידקית או פטרייתית.

כיצד ניתן לאבחן פוליפ באוזן?

במהלך בדיקת אוזניים ניתן לחשוף גידולים בתעלת האוזן. בדרך כלל מוגלה הינה תוצר של זיהום כרוני. פוליפים שמקורם בזיהום הם בדרך כלל רכים למגע, צבעם אדום, ונוטים לדמם ביתר קלות בעת מגע. במרבית המקרים הם גדלים בתעלת האוזן או על פני עור התוף.

כאשר הפוליפ מוצק יותר ואינו מדמם, חשוב לקחת דגימה במסגרת בדיקה הנקראת ביופסיה כדי לשלול נוכחות של גידול ממאיר.

פוליפים שמוצאם מכולסטאתומה בדרך כלל גדלים בסמוך לתוף בחלק האחורי והעליון של תעלת האוזן, נוטים לדמם בקלות, ניצפים עם מוגלה מסביב, ועשויים להכיל רקמה לבנה ובוהקת במרכזם.

פוליפים אשר נגרמים כתוצאה מדלקת אוזניים ממאירה לעתים קרובות צומחים ברצפת תעלת האוזן, כאשר מוגלה מתפתחת בסביבתם, ומתאפיינים בכאב. רוב הפוליפים חלקים בצורתם בעוד שקירות פוליפ אשר אינן סימטריות יכולות להעיד על גידול ממאיר או קרצינומה.

דרכי טיפול ותופעות לוואי

טיפול בסטרואידים באופן מקומי וטיפות אוזניים המכילות אנטיביוטיקה ברוב המקרים מטפלים בזיהום באוזן. לדלקות כרוניות או חוזרות ונשנות, משחות המכילות סטרואידים וחומצה אצטית יכולים להועיל אף הם.

טיפות ומשחות נגד פטריות משמשות כאשר הבעיה נובעת מזיהום פטרייתי. כאשר הטיפול של טיפות האוזניים אינו פותר את הבעיה, יתבצע ניתוח להסרת הצינוריות במקרים בהם הפוליפ צמח על צינוריות באוזניים. בדיקת CT מסייעת להבהיר את היקף הגידול לפני ההסרה הכירורגית של הפוליפ.

טיפות אנטיביוטיות או שימוש בסטרואידים לטיפול בזיהומים כרוך בתופעות לוואי. מטופלים אחדים יכולים לפתח תגובה אלרגית המלווה בגירוד חריף, הופעת שלפוחיות או אדמימות בתעלת האוזן.

הסרת הגידול השפיר אינה כרוכה בדרך כלל בתופעות לוואי מלבד כאב או דימום מקומי קל החולף לאחר מספר ימים. תסמינים כמו ירידה באיכות השמיעה או גירוד מצריכים בירור רפואי.

סיבוכים אפשריים

פוליפים שפירים שמקורם בזיהום הצומחים בתעלה של האוזן יכולים לצמוח, להוביל לדימום ולפגוע בשמיעה באופן משמעותי. זיהום יכול להוביל לסיבוכים הרסניים ובלתי הפיכים אם אינם מטופלים בהקדם. כמו כן, דלקות אוזניים אשר אינן מטופלות יכולות להתפשט לאזורים אנטומיים סמוכים בגוף.

פוליפים שמקורם בתעלת האוזן מייצגים לעיתים גידולים שפירים או ממאירים. הם יכולים לבטא זיהום באוזניים, תופעה הנפוצה יותר בקרב חולי סוכרת או כאלה הלוקים במערכת חיסונית חלשה.

דלקת אוזניים ממאירה יכולה להוביל להיווצרות של אבצס מוחי, שיתוק פנים, חירשות, דלקת קרום המוח או זיהום עצמות הבסיס של הגולגולת. אחד הממצאים המוקדמים של דלקת אוזניים אקסטרנית הוא הופעת פוליפ בתעלת האוזן.


Page Reader Press Enter to Read Page Content Out LoudPress Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out LoudPress Enter to Stop Reading Page Content Out LoudScreen Reader Support