הפרעות בשטף / גמגום – מדיק גרופ

גמגום

גמגום היא הפרעה תקשורתית הפוגעת ביכולת לדבר באופן שוטף. היא מופיעה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, ביחס של 1:4. 5% מכלל הילדים עוברים תקופה של חוסר שטף, אשר מופיע לרוב בגילאים שנתיים עד ארבע שנים. אצל רובם – כ-75% מתוכם- תופעה זו חולפת תוך מספר חודשים. בכ- 1% מתוך הילדים חוסר השטף אינו חולף והוא מוגדר כגמגום.

 

על אף שהסיבה לגמגום אינה ידועה באופן מוחלט, נראה כי מדובר בשילוב של גורמים נוירו-פיזיולוגיים, גנטיים, התפתחותיים וסביבתיים. מנתונים שנאספו, נראה כי ל- 60% מהילדים המגמגמים, יש קרוב משפחה מגמגם. נתון זה תומך בסברה כי קיים מרכיב תורשתי לתופעת הגמגום.

 

דיעה מוטעת, הרווחת בקרב הורים ובציבור בכלל היא כי הגמגום נגרם עקב בעיה פסיכולוגית. לחץ נפשי עלול להשפיע על תדירות וחומרת תופעת הגמגום, אך בהחלט אינו מהווה גורם ! הגמגום יותר אצל המגמגמים מבוכה ולחץ ועלול אף להביא להימנעות חברתית, אם אינו מטופל. באופן כללי, תדירות וחומרת הגמגום משתנים במצבים שונים דבר המבלבל את ההורים ואת הילדים. המגמגמים מתארים זאת כ"תקופה קשה" בה הם מגמגמים באופן תדיר, ו"תקופה קלה" שבמהלכה הגמגום מופיע מעט, ומצליחים לשמור על דיבור שוטף ברובו.

 

 

מאפייני הגמגום:

  • חזרות – חזרה על הברות או צלילים, לדוגמא – "…א…א…א…א אני רוצה ללכת לחבר…"
  • הארכות צלילים – "….אאאאאאמא…"
  • חסימות – חסימה היא מצב בו המגמגם נראה כמתאמץ להפיק דיבור אך אינו מצליח להוציא צליל מפיו למשך מספר שניות.
  • הוספת מילים או הברות – אלה נקראות לעיתים "מילות פקק" מאחר והמגמגם מוסיף אותן למשפט המקורי, במקומות שונים בהן חש קושי. המגמגם משתמש בהן בתדירות גבוהה, על מנת להשיג שטף דיבור, מאחר והן פותחות את המרווחים המפריעים לשטף המלודי המאפיין את הדיבור בדרך כלל.
  • התנהגויות נלוות – אלה תנועות שונות שנלוות בדרך כלל למאמץ בשחרור המשפט ובזמן שהמגמגם נתקל בקושי בהפקתו. מאבק זה מלווה פעמים רבות במתח בצוואר, בלסת ובשפתיים. תנועות כגון מצמוץ, מתיחת פנים או איברים אחרים כמו רגליים/ידיים.
  • המנעות מדיבור/משימוש במילים מסויימות. כאשר מגמגמים (בעיקר ילדים מגמגמים) נעשים מודעים לגמגום וחשים תסכול בשל כך, הם מתאמצים להימנע מהגמגום, וזאת על ידי דחיפה חזקה, לחץ פיזי המופעל על מנת להוציא את הדיבור מהר החוצה. ילדים/מבוגררים נמנעים מלדבר או נמנעים מלומר מילים מסויימות, מתוך תחושה ופחד שמא יצא מפיהם מילים מגומגמות ומחפשים נוסחים אחרים. החיפוש אחר מילים והרצון להימנע ממצבים תקשורתיים ומניסוחים מעייף ועלול להוביל להימנעות מדיבור בסיטואציות תקשורתיות. ככל שהילד יתאמץ להימנע מגמגום, או שימנע ממצבי דיבור בגלל הפחד לגמגם – הגמגום יחמיר. ישנם מקרים בהם הסביבה של הילד (הורים, סבים/סבתות, שאר בני המשפחה, חברים, מורות וגננות) מגיבים לגמגום באופן שגורם לילד לרצות להסתיר ולבסוף להימנע מדיבור.

 

טיפול בזמן חשוב מאוד, בפרט אצל מטופלים שהחל אצלם תהליך של הימנעות. מגמגם שאינו מטופל נשאר לבד עם המחשבות והחרדות. בנוסף, הקלינאית תלמד את הילד שימוש באסטרטגיות להשגת מצבי שטף ובסופו של דבר יקלו עליו את הדיבור ויאפשרו לו ולמשפחתו התמודדות טובה יותר עם הקושי בדיבור.

 

עצות להורים לילד המגמגם:

  • אל תפנו אל הילד בבקשה לספר חוויות כאשר אתם ממהרים. חשוב להיות קשובים אל הילד,  ולשדר לו שיש לכם זמן וסבלנות להקשיב לו עד שיסיים.
  • אל תתנו לילד עצות כגון : "עצור והתחל מהתחלה", " תחשוב על מה שאתה רוצה לאמר ותגיד שוב".
  • אל תשלימו מילים עבור הילד. הימנעו מהתפרצות לדבריו כאשר הוא מדבר. זיכרו…לחץ זמן בדיבור מחריפים את הגמגום.
  • עודדו את הילד ליזום דיבור ולקחת חלק בפעילות תקשורתית בבית, עם חברים, ובמפגש במסגרת הלימודית. שבחו אותו אחר כך כאשר אתם לבד על השתתפותו.
  • שמרו על קשר עין עם הילד כשהוא מדבר.
  • שדרו לו מסר האומר שתוכן הדברים שאמר חשוב לכם יותר מהצורה שבה הדברים נאמרים.
  • דברו בצורה איטית (אך לא מלאכותית), ואפשרו לילד זמן תגובה. אמצו את הרגלי הדיבור בבית באופן כללי ואל תתנו לילד המגמגם להרגיש שונה משאר הילדים בבית.

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out LoudPress Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out LoudPress Enter to Stop Reading Page Content Out LoudScreen Reader Support