ליקוי שפה – מדיק גרופ
אבחוני שפה

אבחוני שפה ודיבור

טיפולי שפה  ואיבחונים– למה?

התפתחות תקינה של תקשורת, שפה ודיבור תלויה בתפקוד תקין של המוח וכן במכלול תנאים סביבתיים המאפשרים התפתחות תקינה של חשיבה ושפה. קיום דפוסי תקשורת מאוזנים בין האם- והתינוק החל מהלידה ולאורך כל שנות הילדות המוקדמות מהווים תנאי הכרחי להתפתחות תקינה של חשיבה ושפה. לקויות בהתפתחות תקשורת ושפה יכולות לנבוע ממכלול רחב של גורמים פיזיים (למשל, ירידה בשמיעה, נזקים מוחיים מולדים או נרכשים, איחור בהבשלה נוירולוגית) וכן להופיע על רקע נפשי או על רקע סביבתי (למשל, לקות תקשורת ראשונית כמו אוטיזם, או תסמונות נדירות נוספות, חסך בגרייה לשונית, וכן חוסר תאום בין האם לילד). מחקרים עדכניים בהתפתחות האדם מעידים על גמישות רבה של המוח ותגובה חיובית להתערבות טיפולית מוקדמת. שילוב ההורים והמערכת המשפחתית כולה נמצאו יעילים ביותר בשיקום תקשורת ושפה.

זאת מאבחנים אצל קלינאי תקשורת ובודקים האם באמת זקוקים לטיפולי שפה. מטרת האיבחון היא לבדוק ולקבוע מהי יכולת השפה והדיבור של הילד/ המבוגר ביחס לבני גילו והאם יש צורך בטיפול. אם תוצאות האיבחון יראו לנכון שהמטופל זקוק לטיפולי שפה, נבנה ביחד את הטיפול המתאים לו ביותר המותאם לבעיותיו.

מה עושה הקלינאי?

המאבחן ומטפל בילדים בעלי הפרעות הגייה, הפרעות בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, הפרעות בתקשורת לא מילולית והפרעות בבליעה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מסיבות מגוונות. מטרתו של קלינאי התקשורת היא לאפשר תקשורת בצורה קלה ונוחה ככל האפשר ובכך לסייע לילדים להשתלב טוב יותר בחברה ובמסגרות החינוכיות.

מהם קשיי שפה ודיבור

קשיים בתחום הדיבור כוללים שיבושי היגוי, מובנות דיבור ירודה, הפרעות בשטף הדיבור-גמגום, הפרעות קול כגון צרידות. קשיים בתחום השפה כוללים אוצר מילים דל כמותית ואיכותית, קושי בשליפת מילה הנדרשת במצב מסויים, שימוש במשפטים קצרים יותר ופחות מורכבים תחבירית, קושי לבטא מחשבה או הסבר, קושי לספר סיפורים, חוויות ואירועים ולנהל שיחה.

ילדים אלו אינם רוכשים שפה במהירות וללא קושי כפי המצופה בגילם. קשייהם מופיעים בשנות הילדות המוקדמות וחלק ניכר ממשיכים לחוות קשיים בתחומי שפה שונים: למשל הבעת שפה, קריאה,במשך שנות בית הספר ואף בבגרות. התערבות טיפולית משפרת את יכולת הלמידה של השפה.

מהו טיפול שפתי

הטיפול מתקיים לרוב אחת לשבוע ואורך כ-45 ד'. בטיפולי היגויי ספציפיים או בטיפול בילדים מאוד צעירים, בהתייעצות עם הקלינאית ייתכן טיפול של חצי שעה.משך הטיפול תלוי במידת קשייו של הילד וקצב התקדמותו. גישת הטיפול היא גישה התפתחותית, כלומר בתחילת הטיפול הילד עובר אבחון בכדי לקבוע את השלב השפתי בו הוא נמצא ולאחר מכן נקבעות מטרות הטיפול על פי אבני הדרך המצופות בהתפתחות שפתית.הטיפול משלב בין עבודה מובנית למשחק, המאפשר עבודה שפתית בהקשר טבעי. חלק משמעותי בטיפול הוא שיתוף ההורים.

ההורה נמצא בחדר במהלך הטיפול (במרבית המקרים, אלא אם כן המטפל וההורה החליטו כי טובת הילד היא לערוך טיפול ללא נוכחות ההורה), הוא לוקח חלק אקטיבי בקביעת מטרות הטיפול, בטיפול עצמו, מקבל הדרכה דרך הילד והדרכה להמשך טיפול בבית. במידת הצורך אחת לכמה שבועות מתקיימות פגישות הדרכה עם ההורים לתיאום ציפיות, קביעת מטרות הטיפול ובירור קשיים שעלו בטיפול.

בנוסף, בהתאם לצרכי הילד והמשפחה מתקיים קשר עם המסגרת החינוכית או גורמי טיפול אחרים (כמובן שבהסכמת וחתימת ההורים) בכדי להתאים את הטיפול השפתי לעוצמותיו וקשייו של הילד בתחומים השונים. הצוות הטיפולי כולל קלינאיות בעלות ניסיון בתחום הטיפול בשפה ובדיבור בילדים.

קשיי שפה ושיום

לעתים קרובות מאובחנים ילדינו כ"בעלי קשיים בתחום השליפה והשיום". מהם אותם קשיים? במה הם מתבטאים? וכמובן, כיצד ניתן לטפל בהם? במאמר הבא, אנסה לענות בקצרה על השאלות הנ"ל, המטרידות הורים רבים, אשר ילדיהם עברו אבחון קלינאית תקשורת.
קושי בשליפה הינו קושי הבעתי, אשר לעתים מונע מהילד להביע באופן רציף וממוקד את רעיונותיו. כשמו הוא, קושי בשליפה עלול לגרום לקשיים בשליפת מילה מסוימת מהזיכרון וכך, עלול הילד לשלוף מילה במידת קרבה כלשהי למילת המטרה, למשל: במקום "תפוח" יאמר הילד "אגס", במקום "נמר" – "אריה". הדוגמאות הנ"ל מתארות קשיי שליפה סמנטיים, כלומר במקום מילת המטרה, יאמר הילד מילה אחרת מאותה קטגוריה. לעתים, קשיי השליפה הינם על רקע פונולוגי, כלומר, במקום מילת המטרה, ישלוף הילד מילה הדומה למילת המטרה בצלילים שלה, לדוגמא: במקום מילת המטרה "דחליל", יפיק הילד את המילה "חליל".
קשיים בשליפה ושיום פוגעים ביכולת הדובר להתבטא בבהירות ועלולים להתבטא גם בשימוש רב ב"מילות פקק", כגון "זה", "אה" וכדומה. בקרב ילדים רבים עם קשיי שליפה נצפה קושי רב יותר לשלוף פעלים מאשר שמות עצם, וכך במקום להשתמש בפעלים ספציפיים ומדויקים, ישתמשו הדוברים בפעלים כלליים,כגון "לשים" במקום "ללבוש".
בטיפול שפה יינתן חיזוק בתחום הידע הקטגוריאלי והפונולוגי על מנת להקל על הילד את שליפת המילים. כמו כן, יינתן דגש על שימוש בפעלים ומושגים ספציפיים במהלך הטיפול בקליניקה ובביתו של המטופל. הילד ילמד אסטרטגיות המסייעות להתמודדות עם קשיי השליפה. עם תרגול והדרכה מצד קלינאי התקשורת, ניתן לשפר את יכולת השליפה והשיום ובכך להקל על הילד לבטא את רעיונותיו ורצונותיו באופן שוטף ולכיד.
דוגמא לטיפול בבעיית שליפה על רקע סמנטי: במידה והמטופל מתקשה לשלוף מילים על רקע סמנטי, נעבוד על חיזוק הידע הקטגוריאלי שלו – נבחר קטגוריה שימושית ופשוטה, כגון "בגדים" ונלמד על פריטים שונים השייכים לקטגוריה זו, שימושם, תכונותיהן השונות וכדומה. המטופל ילמד את שמות הפריטים השונים וכן את השתייכותם לקטגורית העל. הרחבת הידע הקטגוריאלי תקל על הילד לשלוף את המילה הדרושה מה"מחסן" המתאים.

הילד שלי לא מדבר – מהו עיכוב בדיבור/איחור שפתי

עיכוב בהתפתחות השפה הינה תופעה שכיחה למדי בקרב תינוקות, פעוטות וילדים. הגורמים לכך הינם שונים. אך ללא קשר לסיבה יש חשיבות בבדיקת הדבר – ולא נכון הדבר להקשיב לאלו שאומרים "שיהיה בסדר" – כי כאשר זה לא בסדר, יש כבר טיפול לקדם את הילד הזה. ובלי לאבחן את הילד הוא לא יכול לקבל את הטיפול הראוי.

מתי זה נקרא עיכוב בדיבור ? ומה ההבדל בין עיכוב בדיבור / איחור שפתי וכדומה

כדי לענות על זה צריך קודם הסבר קצרצר על מלים כמו תקשורת, הבעה והבנה. תקשורת הינה היכולת ליצור קשר עם הזולת – ולא משנה אם זה אמא, אבא, סבתא או גננת. דוגמאות לתקשורת הינה היכולת של הילד/ה לענות לקריאת שמו, לתת חיוך בתגובה לחיוך שהוא מקבל וגם לחוות חוויה משותפת כמו להסתכל ביחד עם ההורה על צפור בשמיים.
הבנה הינה היכולת להבין / לבצע בקשה מדוברת. כמו לבקש מפעוט להצביע איפה עיניים שלו או להביא את הבקבוק שלו.  איזה הורה לא יתרגש כאשר ילדו בפעם הראשונה מבצע פקודה ! והבעה היא יכולת להגיד מלים וגם משפטים וזה ללא קשר לאיכות הדיבור גם אם הוא משובש.
לא סיימנו עדיין:  אנו גם צריכים לדעת מתי ילד ללא קושי מתחיל לעשות את הדברים האלו  – ליצור קשר, להבין ולדבר.
ילדים מתחילים ליצור קשר כבר בחודשים הראשונים לחייהם. תינוקת בת חודשיים מביטה בעיניי אמה בזמן הנקה ותינוק צוחק בתגובה שאמא מצחיקה אותו. כבר בגיל ששה חודשים התינוק הגדל כבר משמיע הבהרות כמו "באבא", "גאגא" או "מאמא" ומשם ממש לא רחוק היום שהוא כבר מקשר בין המילה "אבא" לאביו ו"אמא" לאמו. אך מלים של ממש לרוב נשמעים סביב גיל שנה. כבר בגיל 18 ח' יש אוצר מלים של 20 מלים ועד גיל שנתיים יש לצפות מילד אוצר מלים סביב 50 מלים ויכולת לצרף שתי מלים יחדיו. כבר בגיל 3 שנים הילד אמור לנהל שיחה של ממש עם הוריו ועם אוצר מלים עשיר ורחב.
ואחרי מיני קורס הזה נוכל לענות על השאלה שלנו – מתי זה נקרא עיכוב בדיבור – ילד שלא משיג את ה"אבני דרך" שציינתי לעיל הוא בגדר "חשוד" לקיום של עיכוב שפתי או דיבור כזה או אחר.
ומה עליכם לעשות ?

תחנה ראשונה היא בדיקה אצל רופאת ילדים שלכם. לה יש את הרקע מקצועי כדי לכוון אתכם לעזרה המתאימה. אך פה נציין מספר צעדים שהרופא שלכם צפוי לעשות.
ראשית, ילד עם לקות בשמיעה יתעכב בדיבור. ולכן, בלי הרבה "דיבורים", יש לבצע בדיקת שמיעה מסודרת במכון שמיעה לכל ילד שלא מדבר כנדרש. דרך אגב, ברוב המקומות בארצות הברית וגם במקומות מסוימים בארץ כל התינוקות נבדקים לפני שהם משתחררים הביתה אחרי הלידה.
בהנחה שיש לילד שמיעה תקינה, סבירות גבוהה שהגורם לעיכוב בדיבור נמצא או עקב קשיים בתקשורת, הבנה או הבעה. כדי לתת מענה ראוי לשאלה זו יש מקום לשקול פניה למכון להתפתחות הילד כדי לבצע אבחון ולקבל טיפול הדרוש. יש לציין שאכן יש ילדים שלא מדברים בזמן ואכן הכל בסדר ואין צורך בטיפול. אך התשובה הזו יש לתת לאנשי מקצוע להגיד. טיפולי שפה או ריפוי בדיבור ניתנים לרוב על ידי קלינאי תקשורת והם אנשי מקצוע שיכולים לטפל בילדים וגם להדריך להורים איך לעבוד איתם בבית.
בקשיי שפה למיניהם יש לטפל במוקדם ובתדירות הנדרשת ובכך לאפשר לילד להתפתח כראוי.

מהי דיספרקסיה ורבלית:

Guild, A.S., & Vail, T. (n.d.). "What is Developmental Apraxia of Speech” Handout. In Can We Talk? Retrieved August 21, 2012, from www.tayloredmktg.com/dyspraxia/index.shtml

הפרעה שפתית הפוגעת ביכולת הילד להפיק דיבור. מדובר בקושי למקם באופן עקבי את איברי ההיגוי להפקת צלילי דיבור ולצרפם להברות ומילים. לעיתים קרובות הילד מסוגל להפיק צליל או מילה בזמן מסוים, אך לא יהיה מסוגל לומר זאת שוב כשהוא רוצה (כלומר, נשמע שיבושים בלתי עקביים). כיום לא ידוע מהו בדיוק הליקוי או מה גורם לו.
אצל ילדים צעירים עם דיספרקסיה, מגוון צלילי הדיבור מצומצם. זה אומר שהילד משתמש במעט צלילים באופן אוטומטי, ולכן שכיח לראותו משתמש בהברה פשוטה (כגון: "דה") המסמלת כמעט כל דבר. במידה ולילד יש מספר עיצורים שונים, המאפיין העיקרי יהיה חוסר עקביות. יתכן שיצליח להגות ב, כחלק מהמילה "אבא", אבל לא יצליח להפיק אותו במילה אחרת כמו "בלון".
יתכן והילד מסוגל לומר מילים בודדות וקצרות באופן תקין, אך כאשר הוא משתמש ברצף של שתיים-שלוש מילים, הוא משמיט חלק מהמילה. חוסר העקביות יכול לגרום לבלבול הן אצל הילד והן אצל ההורה. הילד לומד שאינו יכול לסמוך על עצמו שיוכל לתקשר ולהעביר את רעיונותיו בצורה טובה, ויתכן שההורה יתחיל לתהות אם ילדו סתם "עצלן". באופן כללי ניתן לומר שככל שהמבע ארוך יותר כך הדיוק נפגע.

חרדה עלולה להשפיע על יכולת הילד לדבר בצורה טובה. יתכן והילד יוכל לומר מילה או מבע בצורה טובה במצב רגוע, אך כשהוא "עומד על הבמה" ומתבקש- "תגיד לסבתא…" התכנון המוטורי הנדרש לאמירת המילה או המבע אינו נגיש, והילד נכשל.
פעמים רבות הורים מתארים כי הילד "איבד מילים", כלומר מילים שאמר בעבר כבר אינן נאמרות. זוהי דוגמא נוספת לכך שהתוכנית המוטורית למילה זו אינה זמינה לילד.חשוב לפנות לטיפול קלינאית תקשורת מוקדם ככל האפשר. יש להבין כי הטיפול אינו מהווה "תיקון מהיר". רוב הילדים הדיספרקסים יהיו בטיפול ממושך, אך עם זאת רובם יתקשרו לבסוף באופן מילולי ותקין (למעט מקרים בודדים של אפרקסיה, בה לא ניתן להפיק דיבור ויש צורך בתקשורת תומכת וחליפית).
מה ניתן לעשות בבית?

  • חשוב ביותר לגרום לילד לחוש ביטחון כלפי דיבורו וכלפי עצמו. קבל את כל מה שילדך מביע, שבח אותו על הניסיון, ואל תדרוש תיקון. אם הגה באופן משובש, אל תאמר "טעית", אלא חזור על דבריו בהגייה מדויקת. הדבר מאפשר לתת חיזוק חיובי לניסיון התקשורתי של הילד ולנכונות המסר, וכן, נותן לך הזדמנות להדגים היגוי תקין. זכור כי אין לו שליטה עקבית על דיבורו, ויתכן שישבש את המילה, למרות רצונו ולמרות שאמר אותה נכון קודם.

 

  • זכור כי לדיספרקסיה השפעה הרבה יותר גדולה על הדיבור הרצוני היצירתי מאשר על דיבור אוטומטי. חיוני להקטין למינימום את הלחץ התקשורתי המופעל עליו. פעולות דיבור אוטומטיות מומלצות מאוד. לדוגמא: שירים (כגון: "לדוד משה היתה חווה"), שירי משחק (למשל: "דגדוגים" של דתיה בן דור), תפילות וברכות, ודיבור חזרתי הנלווה לפעילויות היומיום (דקלום קבוע לפני השינה, שיום פריטים בתמונה או בחדר: "הנה כלב, ועוד כלב, ועוד כלב"). אל "תעשה עניין" מכל פעם שהילד מצטרף או לא מצטרף לדיבור, חשוב לתת לו סביבה תומכת ומספיק זמן להצטרף לפעילות.
  • במידה ואתה מבין את דברי הילד, אל תהסס לשמש לו כמתרגם לסביבתו, הדבר ייתן לילד תחושת ביטחון והצלחה תקשורתית.
  • השתדל להימנע מ"תרגולי דיבור" בבית לפני תחילת הטיפול השפתי. תרגול ללא הדרכה יכול להוביל לתסכול הן מצד ההורה והן מצד הילד.
  • הימנע ממצבי מאבק  בהם נדרש הילד לומר מילה בטרם יוכל לקבל מה שהוא רוצה. התניה של קבלת דבר מה בדיבור- אינה מועילה ואף מגבירה את התסכול של הילד.

 

  • לילדים עם דיספרקסיה יש בדרך כלל הבנה טובה, והקושי בדיבור גורם תסכול רב. הנאה מתקשורת והפחתת התסכול חשובה ביותר. התקשורת של כולנו מורכבת גם משפת גוף, הבעות פנים וג'סטות. כאשר קשה לדבר, חשוב להיעזר בכל דרך, בג'סטות, בסימנים או בתמונות. הדבר מאפשר לילד לחוש הצלחה במה שנכשל בו קודם, בהעברת המסר התקשורתי והשתתפות בשיחה.

השימוש בג'סטות יחד עם דיבור, נמצא כתומך ומקדם את הפקת הדיבור עצמה אצל ילדים. שימוש בג'סטות ותמונות חשוב במיוחד, אם לא ניתן כלל להבין את דיבורו של הילד. חשוב לדעת, כי כל אמצעי תקשורת שייבחר עבור הילד, לא ימנע ממנו לדבר, אלא להפך, יעודד וישפר את הפקת הדיבור. הילד יעדיף תמיד את הדיבור, ברגע הראשון בו יוכל לעשות זאת, יפסיק להסתמך על אמצעי התקשורת האחרים. החשוב הוא שהילד ידע כי אנו מעריכים את מה שיש לו לומר, לא חשוב איך אמר זאת!

 

באופן כללי, רצוי להימנע מהעברת ביקורת או תיקון ישיר של דברי הילד, ומהעמדת הילד "על הבמה". במקום זאת יש להשתדל להיות תומך ככל הניתן, כדי ליצור אצל הילד הערכה עצמית ואוירה חיובית, בה יוכל לתרגל את הדיבור וליהנות מתקשורת. יש לעודד את הילד להשתמש בכל דרך אפשרית, כמו ג'סטות, סימנים, תמונות או הצבעה להבעת רצונותיו. אין להעמיד פנים שהבנו אותו אם אין זה כך. עליו לדעת שהמסר שלו חשוב לנו מאוד, ולא האופן בו העביר אותו.  

טיפולי שפה

טיפולים בשפה ודיבור

התפתחות השפה והדיבור הינה חלק מהתפתחותו הכללית של הילד. עם הגדילה, חלה התפתחות בתחומים רבים, ביניהם – התפתחות שכלית, התפתחות בתחומי המוטוריקה, בשלות רגשית וכו'. התחומים השונים משיקים זה לזה, אך אצל כל ילד קצב ההתפתחות שונה בכל תחום ותחום. לעיתים קרובות נראה הילד בעל יכולות העולות על הממוצע בתחומי המוטוריקה, לדוגמא, ומתקשה בארגון השפתי וההפך, ילדים אחרים המתבטאים בשטף ובשפה עשירה אשר מתקשים בתפקודים המוטוריים.

 

התפתחות השפה

התפתחות השפה מורכבת מהבנת הדיבור, ההבעה השפתית והמובנות הכללית של השפה. ההתפתחות מתרחשת בשלבים. בספרות מקובל להתייחס לאבני דרך התפתחותיים- יכולות שפתיות על פי נורמות המותאמות לכל קבוצת גיל על פי צפייה בילדים בעלי התפתחות שפתית תקינה.

 

בשנת חייו הראשונה:

התינוק עובר מתקשורת המבוססת על בכי ומלמול לשימוש במילים ראשונות. מגיל צעיר התינוק משתמש בכלים תקשורתיים, שומר על קשר עין, מחייך ומגיב אל ההורה. מגיל מאוד צעיר התינוק מנסה לחקות את המטפל. בחודשים הראשונים הוא משמיע קולות של הנאה וקולות של חוסר נוחות, עם העלייה בגיל התינוק מתחיל להפיק הברות שלמות ובהמשך מלמול ומילים ראשונות. במקביל מתפתחת יכולת ההבנה של התינוק, ובתום השנה הראשונה הוא אמור להבין מילים שכיחות והוראות ושאלות בסיסיות ("למחוא כפיים", "איפה כדור?").

 

בשנת החיים השנייה:

ההבנה וההבעה של התינוק מתפתחות בקצב מהיר, עד גיל 2:0 התינוק יכול לרכוש כ- 500-50 מילים ולהשתמש בצירופים של 2 מילים לפחות. בשנה זו בולטת מאוד השונות בין הילדים וטווח ההתפתחות הנורמלית רחב.

 

בשנת החיים השלישית:

אוצר המילים ממשיך לגדול והילדים רוכשים חוקים דקדוקיים ותחביריים. עד גיל 3 הילדים אמורים להשתמש במגוון רחב של משפטים ולהתקדם ברכישת מערכת הנטייה (הטייה לפי זמן, גוף ומין). לרוב הדיבור יהיה מובן לשומע אך ייתכנו עוד שיבושים בהגאים מסויימים.

 

בשנת החיים הרביעית:

בין גיל 3 ל-4 כל התחומים ממשיכים ומתפתחים, והילד כבר מסוגל לנהל שיחה חופשית על המתרחש בסביבתו הנוכחית או בעבר הקרוב.

 

בשנת החיים החמשית:

בין גיל 4 לגיל 5 רוב הילדים כבר רכשו את מגוון הצלילים בשפה פרט לאותיות השורקות (ס,ש,ז,צ), שעדיין עלולות להיות משובשות (והדבר תקין לגיל). בגיל זה הילדים כבר מסוגלים לדבר על חוויות מופשטות יותר שאינן מתרחשות בהווה או בעבר הקרוב.

 

בשנת החיים השישית:

בין גיל 5 ל-6 עם המעבר לגן החובה מתפתחות מאוד יכולות החשובות לרכישת הקריאה והכתיבה. הילדים מפתחים מודעות למבנה הצלילי של המילים ומסוגלים לחלק להברות, לזהות ולומר הברה פותחת של מילים, לזהות ולהמציא חרוזים ועוד. בשלב הזה כבר קיימת היכולת לספר סיפור בצורה מאורגנת תוך שימוש בקשרי זמן, סיבה ותוצאה. כמו-כן מתפתחות יכולות נוספות של הפשטה מילולית (הנמקה של יוצאי דופן, הגדרות, הסבר קשר בין פריטים ועוד).

 

שנת החיים השישית והעליה לכיתה א':

מגיל 6 ומעלה, עם העלייה לבית הספר מתרחשת קפיצה ברכישת אוצר המילים והמבנים הדקדוקיים והתחביריים. עם החשיפה לחומר כתוב הילדים מגלים מגוון מבנים, האופייניים לשפה הכתובה. בגיל זה ההיגוי של הילד אמור להיות תקין.

 

אבחון:

האבחון הינו מפגש של קלינאי התקשורת עם הילד והוריו. ההורים נוכחים בחדר ומשתתפים באבחון הן בצפייה ולעתים משתתפים בפעילות המשחקית המתבצעת בחדר.

במהלך האבחון מתבצעת הערכה של התחומים הבאים:

  • אופן הגיית מילים תוך התייחסות לשיבושים ולתהליכים שהילד מבצע.
  • הערכה של יכולת ההיגוי והמובנות הכללית של הדיבורברצף מבעי (משפטים, סיפור, שיח חופשי).
  • הערכת היכולות המוטוריות של איברי ההיגוי.
  • התרשמות מיכולת ההבנה וההבעה של השפה.

בתום פגישת האבחון, יזמין קלינאי התקשורת את ההורים לפגישה מיוחדת בה יתאר להורים את מצב השפה והדיבור של ילדם, ישמע מהם את התרשמותם ולבסוף ייתן קלינאי התקשורת את המלצתו בדבר הצורך בטיפול תוך תיאור והסבר כיצד מתבצעים הטיפולים ומה תפקיד ההורים בתהליך.


Page Reader Press Enter to Read Page Content Out LoudPress Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out LoudPress Enter to Stop Reading Page Content Out LoudScreen Reader Support